כרטיס 01
💰הכסף שנגנב במקווה
גניבה אחת לימדה נער יתום שאין טעם להשקיע את החיים בעולם הזה, והביאה אותו אל הישיבה.
השיעור הוא חלק מסדרה שבה לומדים בכל שבוע על אחד מגדולי ישראל שיום ההילולה שלו חל באותו שבוע, ובעיקר על הקשר שלו לארץ ישראל. הפעם הגיע תורו של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, שהילולתו בחודש אדר. על דמות כזאת אפשר לספר שעות רבות, ולכן נבחר נושא אחד: אהבתו לארץ ישראל.
רבי יחזקאל נולד בוורשה, למשפחה חסידית. בהיותו ילד נפטרה אמו, והוא נשאר יתום. הבית היה זקוק לפרנסה, ולכן כבר בגיל בר מצווה התחיל לעבוד כנער שליחויות. כל השבוע עבד, וביום שישי קיבל את שכרו כדי להביא אותו הביתה.
באחד מימי השישי הלך הנער למקווה, ובזמן שטבל נגנב כל הכסף מבגדיו. הרב שואל: מה היינו עושים אנחנו במצב כזה? מפרסמים מודעה, מזהירים מפני גנבים, מחפשים מצלמות. הנער הזה הגיע למסקנה אחרת לגמרי. הוא אמר לעצמו: אם כך הוא העולם הזה, שבו כל מה שעמלת עליו יכול להיעלם ברגע, אין טעם להשקיע בו.
ביום ראשון כבר נסע לראדין, לישיבתו של החפץ חיים. שם פגש את המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ, והשיחה הראשונה ששמע ממנו עסקה באמונה. השיחה הזאת השאירה עליו רושם עז, ומאז הפכה האמונה לנושא של כל חייו.
כרטיס 02
🤲בראש, בלב ובידיים
יש שאמונתם בשכל, יש שאמונתם בלב, ויש שהם מרגישים אותה ממשית כמו את ידיהם.
מסופר שהחזון איש אמר בתקופתו שיש בארץ ישראל שלושה צדיקים, וכל אחד מהם מיוחד בדרך אחרת של אמונה. אצל אחד האמונה בראש: הוא חושב תמיד מחשבות עמוקות של אמונה. הכוונה לרב אליהו דסלר, בעל ה"מכתב מאליהו", שספריו מלאים רעיונות נפלאים ומעמיקים.
אצל השני האמונה בלב: הוא מרגיש אותה בכל רגשותיו. זה רבי אליהו לופיאן, בעל "לב אליהו". ואצל השלישי האמונה בידיים. הוא מרגיש את האמונה בצורה מוחשית כל כך, כמו שאדם רואה את הידיים שלו לפני עיניו. זה רבי יחזקאל לוינשטיין.
זו הגדרה מופלאה. לרוב בני האדם האמונה היא דבר שיודעים אותו, ולפעמים גם מרגישים אותו. אבל יש מדרגה שבה האמונה ממשית כמו חפץ מוחשי. אדם לא צריך להוכיח לעצמו שיש לו ידיים, הוא פשוט רואה אותן. כך ראה רבי יחזקאל את יד ה' בעולם.
הרב מוסיף שדברי האמונה של המשגיח נאספו גם להגדה של פסח, ושיחותיו ומאמריו נלקטו בידי תלמידו בסדרת הספרים "אור יחזקאל", שלומדים בה עד היום.
כרטיס 03
🧭ממיר לפתח תקווה, משנגחאי לפוניבז'
חייו של המשגיח עברו דרך גלגולי הדור כולו, ובכל מקום החזיק את הישיבה ואת האמונה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשרבי ירוחם עדיין לא חזר לישיבת מיר, מילא רבי יחזקאל את מקומו כמשגיח, למרות שהיה אז צעיר מאוד. כשחזר רבי ירוחם, פינה לו את המקום וחזר ללמוד כאברך מן המניין, בלי שום תביעה לכבוד.
בשנת תרצ"ה עלה לארץ ישראל והיה משגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, מן הישיבות הוותיקות בארץ, הקיימת עד היום. כעבור זמן קצר נפטר רבי ירוחם, וקראו לו לחזור לפולין ולשמש משגיח בישיבת מיר. הוא נענה וחזר.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה נדדה ישיבת מיר לליטה, ומשם, דרך רוסיה ויפן, הגיעה לשנגחאי שבסין. שם החזיק המשגיח את הישיבה ביד רמה במשך שנות המלחמה, והשפיע על בחוריה כוח של אמונה. אחרי המלחמה עלה שוב לארץ ישראל עם רבים מתלמידיו.
אחרי פטירת הרב דסלר נקרא לכהן כמשגיח בישיבת פוניבז', ושימש בתפקיד זה כעשרים שנה, עד פטירתו בזקנה מופלגת, קרוב לגיל תשעים. רבים מן המשגיחים והרבנים של הדור שאחריו היו תלמידיו. הוא עבר את כל התקופה האדירה הזאת, מן המלחמה הראשונה ועד אחרי מלחמת ששת הימים, ועל כל תקופה יש לו שיחות.
כרטיס 04
🏫ההחלטה להישאר עם הישיבה
המשגיח יכול היה להינצל ולעלות לארץ, ובחר להישאר עם בחורי הישיבה בגלות.
הרב מתאר את אחד הסיפורים המדהימים ביותר בחייו של המשגיח. בתחילת מלחמת העולם השנייה, כשישיבת מיר ברחה לליטה, היה זמן קצר שבו ליטה הייתה עצמאית, לפי ההסכם בין רוסיה לגרמניה. באותה תקופה עוד היה אפשר לצאת משם, ובכלל זה גם לארץ ישראל.
לרבי יחזקאל הייתה אפשרות פשוטה. הוא כבר היה תושב הארץ, שהרי גר בה לפני כן, ולא היה צריך רישיון עלייה כמו אחרים. הוא יכול היה לקום ולעלות לארץ ישראל, האהובה עליו כל כך, ולהינצל.
אבל הוא נשאר עם הישיבה. הוא לא עזב את הבחורים. כעבור זמן נכנסו הגרמנים, וההסכמים בטלו, והישיבה נאלצה לחפש לאן לברוח, עד שהגיעה בדרך פלאית לשנגחאי. כל אותו זמן היה המשגיח איתם, והחזיק את רוחם.
הסיפור הזה מלמד כמה גדולה הייתה אהבתו לארץ ישראל, וכמה גדולה הייתה גם אחריותו לתלמידיו. הוא ויתר על מה שהיה יקר לו יותר מכל, משום שהבין שמקומו עכשיו לצד הבחורים שזקוקים לו.